פרק 8 - הוועדה

החופשה הייתה מדהימה באמת שאין עוד מקום כמו סיני - שלוות עולמים אמיתית. ממש הרגשתי שבשבוע הזה עברתי תהליך של קבלה והשלמה עם המציאות שתכף מגיעה.

יום לפני הניתוח אני מקבלת שיחה מפתיעה - "היי מדברים מאסותא מה נשמע?". "הכל טוב מה איתך?" אני עונה. "התקשרתי להודיע שהניתוח נדחה, לא הייתה התחייבות מצד הקופה".

במילה אחת ה-ל-ם! מיד התקשרתי לקופה להבין מה קרה. אמרו לי "זאת ההחלטה שהתקבלה אם את רוצה את יכולה לערער ולבקש וועדת חריגים" וכך עשיתי.

ביקשתי מהמטפלת שלי שתכתוב לי חוות דעת מקצועית לשכנע את הוועדה שהניתוח הזה פשוט חובה! מדובר במצוקה אמיתית גם פיזית וגם נפשית.

שלחתי במייל את המסמך לוועדה וכעבור שבועיים הגעתי לפגישה, הפעם עם אמא שתגן עלי מכל הערה.

הרופא היה לא שונה מהאחרים הוא דיבר על כמה שהכל נראה תקין ואיך ככה הם יפים.

הסתכלתי עליו בעיניים רטובות והרגשתי את המחנק בגרון "ד"ר זה לא עיניין של יופי זה עיניין של בריאות! אני לא מבקשת החלפה או הזרקה וגם לא הרמה, רק מבקשת הוצאה נשבעת לך שכבר לא אכפת מהתוצאה"

נתתי לו שם מונולוג של חצי שעה התחננתי לעזרה.

"אני מחוייב רק לומר לך שתשארי עם שדיים מרוקנים!

זה לא יהיה מחזה נעים, כמובן שיהיו גם צלקות, את חייבת להיות מודעת לכל ההשלכות!"

בזמן שאני מעכלת את הבשורה פתאום הוא מוציא מצלמה דיגיטלית ישנה ואומר לי"עוד לא קראתי בכלל את המכתב ששלחת אני יחזיר לך תשובה בעוד שבועיים, בינתיים את מרשה לי לצלם לך את השדיים?"

אני ואמא שלי מסתכלות אחת על השניה במבט מוזר ואני שואלת" למה בדיוק אתה צריך לצלם לי את השדיים ושל מי המצלמה הזאת של מכבי או שלך?"

הוא עונה לי שהוא רוצה להתייעץ עם עוד רופאים ואני חושבת לעצמי אלוהים אדירים מה זה יעזור שעוד זוג עיניים יסתכלו לי על השדיים, איך בדיוק התמונה תעזור בקבלת ההחלטה?! אבל אני מרגישה שאין לי ממש ברירה, הרי בעוד שבועיים הוא יקבל החלטה ואני רוצה להשפיע עליה רק לטובה ולא לרעה.

שאלתי מה יקרה אחר כך לתמונה איך אני יודעת שהיא בטוחה. הוא ענה לי שהמצלמה פרטית שלו והיא תשאר בכרטיס זכרון עד שהוא ימות כנראה ושאין לי מה לדאוג. זה רק גרם לי עוד יותר לדאוג אבל אמרתי טוב יאללה בעוד שבועיים אחרי שיקבל את ההחלטה אני יתקשר למכבי ויגיש תלונה.

כעבור שבועיים התקשרה המזכירה ואמרה שהתשובה חיובית! שמחתי כל כך הרגשתי הקלה אמיתית!

כל העכבה הזאת הייתה לטובה רק התבססתי עוד בנכונות של ההחלטה. עברתי מתחושת ספק וחשש לתחושה של ביטחון משכנע. הייתי צריכה להילחם על זה כדי באמת לעבור את התהליך הזה עם עצמי.

-לא להטיל ספק בעצמי, אפילו כשאין אישור חיצוני-